כחלק מעבודתנו בפתילת המדבר, אנו נדרשים לעיתים לעבודת בלשות ומחקר על מנת לפתור בעיות הקשורות בעצים ובצומח במרחב העירוני.
לפני מספר שבועות, נקראנו ע"י אחת העירייה הגדולות איתן אנו עובדים, לתת מענה לתושב אשר טען כי כלביו מתו כתוצאה מלעיסת זרעי העץ כרבל לביד.
קצת נתונים על עץ הכרבל הלביד:
עץ כרבל לביד Alectryon tomentosus , הוא ירוק עד, גודלו בינוני, נפוץ מאוד כעץ רחוב ברחבי הארץ. העץ פורח באזור מרץ ומוציא מכבדי פירות לקראת אפריל- מאי, המאופיינים בציפה אדומה וזרע קטן בתוכה. פירות אלו חביבים על מיני הציפורים אשר אוכלים את ציפת הפרי ומפזרים את זרעי העץ.
זרעי כרבל הלביד הינם מוגדרים כ"רעילים" אך הגדרה זו בעייתית במקצת. מדד רעילות (LD50) נבחן לפי כמות חומר אשר מסוגלת להרוג 50% מהנבדקים. ע"י בחינת מדד זה, ניתן להסיק מסקנות לגבי עוצמת רעילותו של צמח / בע"ח, כפי שעשינו במקרה זה של זרעי עץ הכרבל.
מסקירה מקצועית שנעשתה בחיפוש אחר מדדי רעילות של זרעי כרבל, לא נמצא מדד LD50 שתואם לכמות הרעל, אך צוין שזרעים אלו מכילים את החומר "אמיגדלין" (Amygdalin) אשר בתהליך מטבולי מתפרק, בין היתר, לציאניד. חומר זה קיים בלא מעט מהפירות המוכרים שאנו צורכים כגון: משמש, דובדבן, תפוח עץ (נמצא בזרעים) ובשקדים ירוקים, ועם זאת, נדרשת מאדם או בע"ח צריכה של כמות מאוד גדולה על מנת להיות מורעל מציאניד אשר נמצא בכמויות מזעריות בפירות אלו. בכמויות נמוכות, גוף האדם מפרק את החומר ללא סימני רעילות.
קצת נתונים מהספרות בנושא:
LD 50 של ציאניד הוא כ- 2.5 מ"ג לקילו (אדם), לשם השוואה נדרשת ריסוק מוחלט של 1 גרם זרעי תפוח על מנת לקבל כמות שנעה בין 0.06-0.24 מ"ג. זאת אומרת כמות שתי כפות זרעי תפוח יכולים לגרום להרעלת ציאניד חמורה (ראה סימוכין 1).
עם זאת קיים מחקר שבדק את רעילות עלי כרבל, נמצא שמדד LD50 של העלים הינו 9.2 ג' לקילו, כלומר, נדרש לצרוך כמות מאוד גדולה של עלים עד למצב של הרעלה, להלן הציטוט (ראה סימוכין 2):
“Investigation of biological activities of successive extracts of A. tomentosus leaves: Evaluation of Median Lethal Dose (LD50): LD50 of the total ethanol extract was found to be 9.2 g/kg b.wt. This indicated the low toxicity of the plant”. (Ragav, 2015).
הרעלת ציאניד יכולה לנבוע מחשיפה למספר צורות של ציאניד. תסמינים ראשוניים כוללים כאב ראש, סחרחורת, קצב לב מהיר, קוצר נשימה והקאות. פעולה זו מתרחשת עקב עיכוב בפעילות נשימה התאית.
לאור דברים אלו, ניתן לאמר כי ייתכן ובע"ח יפגע כתוצאה מאכילת של פירות הכרבל הלביד, אך על מנת להגיע למצב של פגיעה חמורה או מוות, יש צורך בצריכה של כמות מאוד גדולה של פירות ו/או עלים, מה שככל הנראה, לא התרחש במקרה זה.
בסיור בו נתקלו במקרה, קיבלנו לידינו דוח בדיקת מעבדה אשר בדק את סיבת המוות של הכלבים, להלן ממצאי הדוח:
ניכר כי סיבת המוות הינה מהרעלה של אנטיקוגולנטים (AntiCoagulants) שהינם חומרים נוגדי קרישה המצויים לרוב ברעל עכברים. רעל זה הוא הנפוץ כיום בסיבת המוות בכלבים (מקור- בית חולים הוטרינרי).
תאריך בדיקת המעבדה התבצע במהלך חודש פברואר, העץ נמצא בשלב התפתחותי בו איננו מייצר מכבדי פריחה בשלים. בסיור שהתבצע מהלך חודש אפריל ניכר כי רק החלו הופעות בודדות של אשכולות פרי בשלים על גבי העצים הסמוכים למקום האירוע.
לסיכום:
סיבת המוות של הכלבים ככל הנראה נגרמה מגורמים שונים (סיכויים גבוהים לחשיפה לרעל עכברים), ועל פניו לא נראה שהרעלה נגרמה עקב אכילה של פירות העץ.
מסקנות:
על אף כי צמחים נחשבים לרעילים, כמובן להבין עד כמה הם רעילים ועבור מי. בסופו של יום, בסביבתנו הרבה מאוד צמחים רעילים, אך מעטים מהם יכולים לגרום לנזק של ממש. בניהם צמח הדטורה והקיקיון אשר קיימים בשפע במרחב העירוני בישראל. מוזמנים לעיין במאמר אחר בנושא רעילותו של צמח הדורנטה.
