עצים וצמחים חשופים למזיקים ולגורמי מחלות, כדוגמת חרקים, פטריות וחיידקים. רוב צמחי הגן מצליחים להגן על עצמם בעזרת תגובות מערכת החיסון הצמחית ולכן אינם רגישים לפגעים. אולם, במקרים בהם לצמחים רגישות גנטית יתרה או לא מטופלים כראוי ומצבם הבריאותי ירוד, הם עלולים להיפגע מאוד ובמקרים מסוימים אף להתנוון לחלוטין. במאמר זה נציג מספר פגעים נפוצים בגן הנוי ודרכים לזהות אותם.
ישנם סוגים רבים של כנימות עלה כגון כנימת עלה הדלועים וכנימת האפרסק אשר תוקפות סוגים רבים של צמחים, ביניהם מיני דלועים, גידולי ירקות ופרחים, עצי הדר, עצי פרי נשירים וצמחי נוי.
כנימות הן חרקים קטנים שאורכם כ-2 מ"מ, לגופן צורת אגס וצבען משתנה בין ירוק, צהוב, חום ושחור. הן מפתחות מושבות צפופות בתחתית העלה או לאורך הענפים ובדרך כלל מעדיפות צימוח צעיר ורענן. הן ניזונות מנוזלי הצמח שאותו הן שואבות מצינורות ההובלה, מפריעות לצימוח תקין וגורמות לקיפולי עלים. הן מפרישות טל דבש אשר סותם את הפיוניות של העלה ומעודד התפתחות של פטריית הפייחת שמשחירה את העלים ופוגעת ביכולת הפוטוסינתזה של הצמח. בנוסף, כנימות העלה מסייעות להחדרה של וירוסים מחוללי מחלות.
לכנימות עלה קצב ריבוי מהיר במיוחד ובמרבית המקרים האוכלוסייה מורכבת מנקבות בלבד שמשריצות בין 3-6 ולדות ליום. הפרטים הצעירים ניזונים מהצמח מיד לאחר היוולדם. לכנימות אלו אויבים טבעיים כמו מושית השבע, זבוב רקום כנף וצרעות טפיליות.
כנימות קמחיות שייכות למשפחת העל שנקראת כנימות המגן.
בארץ ידועים עשרות סוגים שונים של כנימות קמחיות ביניהן קמחית ההדר, קמחית מנוקדת, קמחית הסולניים וקמחית הברוש. כנימות אלו בעלות טווח פונדקאים רחב ותוקפות בין היתר תבלינים, עצי פרי וצמחי נוי רבים כדוגמת שיח ההיביסקוס הרגיש לקמחית המנוקדת.
קמחית הינה חרק קטן, ביצתי ומכוסה בגדילי שעווה באורכים שונים ולו יכולת תנועה מוגבלת. הנקבה הבוגרת מטילה ביצים לתוך שק שעווה ומתוך הביצה בוקע זחלן צהבהב בעל שש רגליים וללא מעטה שעווה. בתנאים אופטימליים הקמחית משלימה מחזור חיים מביצה לבוגר תוך כ-30 יום.
הקמחית גורמת לנזק ישיר על ידי מציצת נוזלי הצמח מצינורות ההובלה. הנזק מתבטא בהצהבה של העלווה ולעיתים גם בנשירת עלים. כמו כן, נגרם נזק עקיף מפטריית פייחת שמתפתחת על טל דבש שמופרש על ידי הקמחיות. פייחת גורמת לנזק אסתטי וכן פוגעת ביכולת הצמח לייצר סוכרים בתהליך הפוטוסינתזה. בנוסף, טל הדבש מושך בעצי פרי מזיקים נוספים כדוגמת עש החרוב ועש קליפת ההדר.
בין אויביהן הטבעיים של הקמחיות נמנות צרעת האנג'ירוס ומושית הקריפטולומוס.
כנימות עש, ובמיוחד כנימת עש הטבק, גורמות נזק למינים רבים של ירקות, גידולי שדה, פרחים, צמחי נוי ועצי פרי.
לכנימה בוגרת גוף צהוב וכנפיים שקופות המכוסות שעווה לבנה ואורכה כ-1 מ"מ. בדרך כלל הביצים מוטלות בצברים בצורת קשת או עיגול על הצימוח הצעיר. הנקבה מסוגלת להטיל בין עשרות למאות ביצים במהלך חייה, כתלות בטמפרטורה ובצמח הפונדקאי. הזחלן בעל שש רגליים וזוג מחושים ולאחר הבקיעה מהביצה הוא נע במהירות על פני העלה ומחפש עורק הובלה אליו הוא מחדיר את אברי הפה שלו ומתחיל להיזון מנוזלי הצמח. מחזור חיים של כנימת עש הטבק מביצה לבוגר בתנאים אופטימליים הוא כשלושה שבועות.
כנימות העש גורמות נזק ישיר בגלל מציצת נוזלי הצמח מצינורות ההובלה ובהתקפות קשות מבחינים בהצהבות ובקיפולי עלים. נזק עקיף נגרם על ידי הפרשת טל הדבש והתבססות של פטריית הפייחת על העלווה, וכן הדבקות בווירוסים כגון צהבון האמיר שמועבר על ידי הכנימה לצמח העגבנייה.
עש היסמין תוקף בעיקר עצי זית צעירים אך בהתקפות קשות יכולים להיפגע גם עצים בוגרים בעלי צימוח נמרץ וכן צמחים ועצים ממינים אחרים.
זחלי העש מכרסמים בעיקר צימוח צעיר ומכאן הפגיעה העיקרית היא בעצים צעירים.
הזחלים של עש היסמין הם קטנים וקשים להבחנה. העש הבוגר פעיל לילה ומופיע בתחילת האביב.
אקריות הן קבוצה של פרוקי רגליים המשתייכות למחלקת העכבישניים.
צורתה של האקרית היא כעכביש זעיר בעלת ארבעה זוגות רגליים וגוף קצר שאינו מפורק. גודלן של האקריות זעיר ונע בין 0.3 ל-0.5 מ"מ. כדי לזהות אותן נדרשת זכוכית מגדלת ומיומנות רבה. רוב מיני האקריות מסוגלים לטוות קורים דקיקים.
בין הפונדקאים של האקריות נמנים עצי פרי, גפן, ירקות שונים וצמחי נוי. הנזק נגרם לפרי או לעלים על ידי מציצת נוזל התאים ועלול לגרום לנינוס הצמח. בין האויבים הטבעיים של האקריות נמנות אקריות טורפות כדוגמת אקרית הסבירסקי.
אקרית העיוותים אקרית זו ניזונה בצד התחתון של העלים וגורמת לשינוי צבעם לברונזה ולהשחמתם. בנוסף, אמירי הצימוח והעלים מתעוותים ושוליהם מתקפלים, פקעי הפרחים נושרים ועוצמת הפוטוסינתזה נפגעת. גם הפירות מתאפיינים בצורה מעוותת ומקבלים גוון חום-חלודה.
אקריות קורים אקריות אלו הינן רב פונדקאיות והן מוצצות את נוזל התאים. פעילותן מתאפיינת בשינוי גוון העלים לברונזה, ובהתקפה קשה העלים מצהיבים, מתייבשים ונושרים.
אקרית החלודה מופיעה בפירות הדר וניזונה מקליפת הפרי, מעלים ומענפים ירוקים. נזקה מתבטא בקבלת גוון חום בפרי, ובלימון ואתרוג צבעו של הפרי הופך אפור-כסוף. העלים והענפים בכל הזנים משחימים.
פטריות הקימחון נמנות עם פטריות הנאד.
התפטיר בדרך כלל גדל שטחית על העלים, מוגבל לתאי האפידרמיס של הצמח וצבעו לבן.
הנזק לצמח הוא איטי ומתמשך והצמח הנתקף עשוי להמשיך להתקיים זמן רב. העלים, הגבעולים, הניצנים והפרחים מתכסים בכיסוי קמחי לבן והסימפטומים העיקריים לקימחון הם סלסול, עיוות, הצהבה והתייבשות העלים, ולעיתים גם נשירה ופגיעה בפריחה. הנזק מתבטא בפגיעה אסתטית ובפגיעה תפקודית של הצמח שעלולה להמית חלקים ממנו. הפטרייה תוקפת כל השנה ובניגוד להרבה פטריות מחוללי מחלות בצמחים, פטריית הקימחון אינה תלויה בלחות גבוהה לשם התפתחותה.
בין הצמחים הרגישים במיוחד למחלת הקימחון נמנים מיני דולב, לגרסטרמיה הודית, לענה דרקונית (טרגון), מיני ורדים, מרווה, ביגוניה ציפורני חתול ועוד.
פטריית הסאירדיום תוקפת מינים רבים ממשפחת הברושיים, ובראשם הברוש המצוי שרגיש יותר מאחרים.
הפטרייה משגשגת בחודשי הסתיו המאוחרים והתסמינים הראשונים מתאפיינים בזיבת שרף מהגזע ומהענפים. עם הזמן מופיעה החמה של הקליפה באזור הנגוע, כיבים על גבי הענפים, התייבשות ענפים ואף תמותת העץ כולו. הענפים היבשים מהווים מוקד משיכה לחיפושיות קליפה המגבירים תמותה של ענפים נוספים.
מזיק מרכזי התוקף פירות של עצי פרי שונים כמו הדרים, אפרסק, אגס, רימון, גויאבה ועוד.
צבעו של הזבוב הבוגר הוא צהוב מפוספס ועיניו כחולות. הנקבה מחדירה את צינור ההטלה דרך קליפת הפרי ומטילה כ-3 עד 6 ביצים בכל הטלה בעומק של כ-2 מ"מ. נקבה אחת מטילה כמה מאות ביצים במהלך חייה. הרימות שבוקעות מן הביצים מתפתחות בפרי וניזונות מציפתו עד כדי נשירתו של הפרי לקרקע. לאחר סיום התפתחותם הרימות מתחפרות בקרקע ושם הן מתגלמות, ומהגלמים מגיחים זבובים בוגרים.
הזבוב פוגע בפירות עצי הזית ומכאן שמו.
אורך הבוגר כ-5 מ"מ וצבעו צהבהב-ערמוני, עינו גדולות ומבריקות וצבען ירוק-סגול, כנפיו שקופות ובקצות הכנפיים כתם שחור. הזבוב עוקץ את הפרי ומחדיר ביצית לתוכו. הטלת הביצים בפרי מתחילה כאשר הפרי גדול יחסית ותכולתו כ-4% שמן. בכל פרי זית יכולה להתפתח רימה אחת בלבד, הרימה לבנבנה ואורכה מגיע עד 7 מ"מ והיא חופרת מחילה בתוך הפרי. כאשר הפרי גדל, נוצרים סביב העקיצה שקע קטן והילה סגלגלה, ובהמשך הפרי עלול להצטמק ולנשור.
כחליל הרימון הוא פרפר יום ממשפחת הכחליליים המגיע לישראל מדרום בחודשים יוני-יולי.
צבען של הנקבות הוא חום, חלקן התחתון של הכנפיים בהיר בגוון קרמי ומעוטר במעין דגם שיישי. בקצה הכנף ישנם כתמים שחורים בולטים כמעין עיניים מדומות.
הנקבה מטילה ביצים בודדות על פירות השיטה, הינבוט ועל פירות הרימון. הביצה עגולה ופחוסה וצבעה לבן-כחלחל. הזחל הבוקע מהביצה חודר לפרי ובו הוא מתפתח וניזון. לאחר סיום התפתחותו, יוצא הזחל מהפרי ומתגלם על ענפי העץ או על הקרקע.
עש התפוח המדומה הוא מזיק התוקף פירות של פונדקאים רבים ביניהם רימון, הדרים, אבוקדו, אפרסמון, פירות של עצי פרי נשירים, עצי פרי אגוזיים, ענבים, גויאבה וגידולי ירקות.
הבוגר בעל כנפיים בצבע חום עם דגם מנומר, אורך גופו 6-9 מ"מ. הנקבה מטילה על פירות עד כ-460 ביצים במהלך חייה. בתחילת חייו הזחל בצבע לבן-צהבהב ובבגרותו ורוד-אדמדם. אורכו המרבי הוא כ-20 מ"מ ומתחת לראשו קולר בצבע חום. הזחל מתפתח וניזון מציפת הפרי ולאחר מכן מתגלם על הגזע או בקרקע.
סס הנמר הוא עש פעיל לילה שהזחל שלו מקנן בענפים ובגזעים של עצי פרי ועצי נוי. בין הפונדקאים שלו ניתן למנות עצי מנגו, עצי זית, עצי תפוח, עצי שסק, כליל החורש, מילה, קלרוטריה ועוד.
עונת הפוריות של סס הנמר היא בתחילת הקיץ. בתקופה זו הנקבה מטילה צבר של ביצים ירקרקות על ענפים בקרבת הגזע. לרוב, ההטלה מתרחשת על אותו העץ עליו הנקבה התפתחה מזחל או על עץ סמוך לו.
צבעו של זחל העש הוא לבן-צהבהב, על גופו נקודות שחורות ובולטות ואורכו כ-5 ס"מ. הזחלים שבוקעים מהביצים חודרים לענפים צעירים ומהם ממשיכים לענפים בוגרים יותר, עד כדי גרימת נזק משמעותי לעץ.
פעילות הזחלים מתרחשת מחודש יוני עד לחודש מאי בשנה העוקבת, ובסיום התפתחותם הם מתגלמים בפתחי המחילות שיצרו בגזע ובענפים.
מיני חיפושיות אלו שייכות למשפחת הברקניות והינן מזיק התוקף מיני עצי פרי נשירים ועצי נוי כדוגמת אלה, פלפלון, צפצפה וערבה בוכיה.
בארץ ידועים מספר מיני חיפושיות קפנודיס והנפוצות הן קפנודיס השקד וקפנודיס האבל. אורכה של החיפושית הוא כ-4 ס"מ, צבעה שחור מבריק ועל כנפיה פזורים כתמים לבנים ואפורים. החיפושיות פעילות עם עליית הטמפרטורה באביב ועד לירידת הטמפרטורה בסתיו. החיפושיות הבוגרות נמצאות על נוף העץ וניזונות מקליפת ענפים דקים, פקעי פרי ואמירי הצימוח וגורמות לנשירת עלים. הנקבה מטילה יותר מ-1000 ביצים במהלך חייה. הביצים מוטלות בקרקע בשעות החמות של היום והזחלים, לאחר בקיעתם, חודרים לשורשים וניזונים מהם תוך כדי תנועה לכיוון צוואר השורש. אורכם של הזחלים הוא כ-12 ס"מ, הם דקים ופחוסים וצבעם לבן-צהבהב.
זחל קפנודיס בודד עשוי לגרום נזק כבד לעץ צעיר, וקבוצת זחלים אף יכולה להביא למותו של עץ בוגר.
בישראל ידועים כ-120 מיני יקרוניות, הן חרקים מסדרת החיפושיות, הפוגעות בעצי יער, בעצי פרי ובעץ תעשייתי.
היקרוניות בעלות גוף מאורך, הצוואר תמיד רחב מהראש, בעלות מחושים ארוכים במיוחד והרגליים גדולות ביחס לרוב מיני החיפושיות. הזחלים מאורכים ועבים, לאורך גופם זוגות של גבשושיות אחיזה בהן נעזר הזחל בזחילתו בתוך המחילות כשהוא נובר בעץ. רובם נוברים בגזעי העצים וחלקם ניזונים משורשים. משך התפתחות הזחל תלוי במידה רבה בלחות העץ ובערכו התזונתי. רוב מיני היקרוניות יעדיפו לתקוף עצים חלשים אך ישנם מספר מינים התוקפים גם עצים בריאים.
יקרונית התאנה (נובר התאנה) החיפושיות הבוגרות פעילות בחודשים יוני-ספטמבר וחיות חודשים אחדים. הן מתעופפות בעיקר בלילות החמים ואילו בשעות היום מסתתרות בחורים ובסדקים שבקליפת העץ. הנקבות נמשכות לענפים שבורים ולפצעי גיזום ומטילות כ-150 ביצים במשך שמונה שבועות. הזחל נובר בגזע והתפתחותו נמשכת כשלושה חודשים בעונה החמה. כשאורכו של הזחל מגיע ל-60-70 מ"מ, חודר הזחל לתוך העצה ונובר בתוכה עד להתגלמותו. נגיעוּת בנובר התאנה עלולה לגרום לקריסת העץ כולו.
יקרונית השקד הטלת הביצים של יקרונית השקד על קליפת הגזע מתרחשת בחודשים אפריל-יוני. הבוגרים פעילים על פי רוב בשעות הערב. דרגות הזחל מתפתחות ברקמת העצה ומאופיינות בהוצאת נסורת רבה מהמחילות בגזע ומהפרשות שרף. משך התפתחות הזחל לעיתים נמשכת למעלה משנה.
חדקונית הדקל היא מין של חיפושית חוטם הידועה גם בכינויה "חדקונית דקל אסיה".
אורכה של חיפושית בוגרת מגיע לכ-5 ס"מ וצבעה אדום-חלוד. חיפושית זו פוגעת במינים רבים של דקלים בסביבה העירונית והכפרית והמינים דקל קנרי ודקל התמר המצוי הם המינים הפגיעים ביותר. בתמר קנרי החדקונית תוקפת דרך הלולב בעוד שבתמר מצוי היא חודרת בחלקים התחתונים של העץ, בנקודת חיבור החוטרים ובפצעים על הגזע. הנקבה הבוגרת מטילה כ-200 ביצים במהלך חייה ומן הביצים בוקע זחל נטול רגליים בצבע לבן-צהוב עם ראש בצבע חום מבריק. הזחל מכרסם את כפות התמרים ואת ליבת העץ עד כדי המתה של העץ. אורכו של הזחל כ-7 ס"מ ולקראת התגלמותו הוא יוצא מהגזע ויוצר "חדר התגלמות" מסיבי הדקל ומפסולת עלים יבשים המצויים בבסיסו של העץ.
מחזור החיים של החדקונית נמשך בערך 7-10 שבועות.
עץ נגוע מאבד את הסימטריות שלו, הלולב אינו גדל ואף קורס וכפות התמרים המכורסמות בבסיסן ניתקות ונופלות למרגלות העץ. בנגיעוּת קשה נראית התייבשות של כל כפות העץ.
צילום פותח: רקרדו ברעם
צילומים: זיו ניסן ורקרדו ברעם
מקורות:
אמתי פ. 2005. מדריך החרקים בישראל ופרוקי רגליים אחרים. הוצאת כתר, ירושלים. עמ' 160,168.
קנת ר. 1998. מחלות בעצי יער. מתוך : קמחונות, בעריכת רותם, י. פלטי, י. ובן יפת, י. הוצאת מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני בית דגן. עמ' 185.
ביטון ש. 2011. פגעי גן הנוי והדברתם. הוצאת שה"מ תחום הגנת הצומח, משרד החקלאות.
