את חדקונית הדקל האדומה רובנו כבר מכירים – מין פולש שהתבסס בישראל. חיפושית זו פוגעת במיני דקל רבים בסביבה העירונית והכפרית. עוד מידע על החיפושית, המינים הרגישים ודרכי ההתמודדות ניתן למצוא במאמרים קודמים שפרסמנו – חדקונית הדקל האדומה, אפשרויות טיפולי מניעה להדברת חדקונית הדקל
שני המינים הרגישים ביותר לחדקונית הדקל הם התמר הקנרי והתמר מצוי, אך קיימים שני הבדלים מרכזיים באופי הנגיעות:
- נגיעות בתמר הקנרי תתרחש בעיקר באזור הצמרת ותתבטא בדר"כ באופן ויזואלי ע"י התייבשות כפות ונטייתן בצורת צימוח א-סימטרית.
- בתמר המצוי, לעומת זאת, הנגיעות תתרחש בדר"כ בחלק התחתון של הגזע בדגש על פצעי גיזום של חוטרים או בזוית החיבור לחוטרים בתהליך צימוח. בהשוואה לדקל הקנרי, הנגיעות לא תתבטא באופן ויזואלי וקריסת כתר או עץ שלם מבסיסו/מרחב הנבירות עשויה להתרחש ללא כל סימן מקדים. כך שלרוב נוכל לזהות עץ נגוע, רק לאחר קריסתו.
אז מה עושים כאשר אנחנו נמצאים בסביבה רוויה בדקלים מאחד המינים הרגישים לחדקונית הדקל? ומה נעשה כאשר נגלה נגיעות באחד העצים? או במקרה הגרוע יותר, כאשר נגלה זאת רק לאחר שיקרוס עץ שעשוי לגבות מחיר גבוה בנפש וברכוש?
האם נחליט לכרות את כל הדקלים? אין ספק שזה הפתרון הקל, הפשוט ואולי אפילו הבטוח ביותר, או שננסה לנהל את מערך הסיכונים הזה בצורה מושכלת יותר?
בחודשים האחרונים הצוות שלנו מלווה באופן צמוד ורציף מתחם דיור לגיל השלישי הממוקם במרכז הארץ אשר בו נטועים מאות עצים ממינם שונים, כ-70 עצים מתוכם הינם עצי תמר מצוי, אשר נחשב למין השני בדרגת רגישותו לחדקונית הדקל (הראשון הוא כמובן הדקל הקנרי).
תחילת הסיפור בחודש מאי 2020 עם קריסת עץ תמר מצוי מבסיסו. בבדיקה מעמיקה לא נתגלו סימני נבירה של זחלי החדקונית ולא ברור באופן ודאי מה הייתה סיבת הקריסה. ככל שניתן לומר, נבירות בגזע העץ אינן מקור הבעיה.
מה שכן נתגלה, הוא שעצי התמר במתחם לא טופלו מעולם טיפול מניעתי כנגד חדקונית הדקל.
בתחילת חודש יולי בוצע טיפול מונע ראשון ע"פ מפרט ההנחיות שלנו המבוסס על המלצות משרד החקלאות בעניין.
בסוף ספטמבר קרס עץ תמר נוסף במתחם, כאשר הפעם סיבת הקריסה הינה נבירות של זחלי חדקונית הדקל בגזע העץ. בבחינתנו נתגלו בתוכו זחלים מתים אשר צבעם היה שחור (להבדיל מזחלים לבנים חיים) – מה שמצביע על יעילות ההדברה שבוצעה. רק שהנזק לרקמות העץ כבר היה קיים ומשמעותי כתוצאה מנבירות בגזע העץ בשנים קודמות, כך שהקריסה הייתה רק עניין של זמן.
כחלק ממערך הדברה משולב שראינו לנכון לקיים במתחם, התחלנו לבצע ניטור של אוכלוסיית החדקונית במתחם באמצעות מלכודות ייעודיות. במרחב המתחם הוצבו 3 מלכודות באזורים שונים. הניטור מתבצע אחת לשבוע והנתונים מתועדים. המלכודות הינן כלי עזר להדברה אשר מסייע לנו בניהול משאב העצים ובטיפולם. המלכודות מפחיתות את האוכלוסייה, ומאפשרות טיפול הדברתי נכון המבוסס בין היתר על ניטור.
מלכודות אלו מכילות מספר חומרים, בין השאר פרומוני מין, אשר מושכים פרטים בוגרים אל תוך המלכודת מבלי אפשרות לצאת. כבר עם תחילת הניטור, נתגלתה אוכלוסיה פעילה ומשמעותית.
באמצעות איסוף נתונים כאלו ניתן לקבל תמונת מצב מלאה יותר שנכנסת למערך קבלת ההחלטות איתו אנחנו מנהלים סיכונים במשאב העצים שלנו. בשילוב עם גורמים נוספים, כגון: 'טרגט', אופי האתר, דפוסי פעולה אנושיים וטבעיים ועוד. אדגיש כי ניטור החדקונית איננו מחליף הדברה אלא מחדד את מועד ההדברה הנכון וכמות ההדברה בהתאם לנוכחות המזיק בסביבה.
כי העצים שלנו הם אכן משאב: סביבתי, אקולוגי, אסתטי ונופי. כך יש להתייחס אליהם.
במקרה המדובר, יתכן שבעקבות המצב שנוצר תתקבל החלטה לכרות חלק מעצי התמר המצוי. אך החלטה זו תהיה מושכלת, רציונלית ומגובשת על בסיס תמונת מצב מלאה ככל שניתן , במטרה לצמצם ככל האפשר סיכון לתושבי המתחם מבלי לפגוע בעצים שלא לצורך.
